פעם בזתי לאלו שלא מכניסים טלוויזיה הביתה, כיניתי אותם בליבי מתנתקים, הייתי בטוחה שהם מתכחשים לכל מה שהולך בחוץ. חשבתי שטלוויזיה היא דבר נחוץ כדי להתעדכן בנעשה במדינה, כדי להיות בעניינים. עכשיו, יותר מתמיד, אני מבינה אותם. ואפילו שוקלת להיות כמותם.
אתם שואלים למה? התשובה פשוטה, אני לא צריכה לנסות להסביר. פשוט תקחו את השלט הקרוב אליכם, לחצו עליו, וראו זה פלא- הכל נמצא ממש מול עיניכם. קשה להתעלם מכך. ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת הכל? לתכנים מיניים בלי סוף, לאלימות, לשימוש במילים גסות ובשפה רדודה וכן הלאה. הגענו למצב שאפשר לצפות רק בערוץ הופ בלי להיות מוצפים במסרים שליליים כאלו ואחרים (וגם על הערוץ הזה, התמים ביותר שאפשר למצוא כיום על המרקע, אני מסתכלת בחשדנות מסויימת. היום כבר אי אפשר לדעת למה לצפות).
גם ערוץ הילדים, שהיה המקום בו גדלנו, ממש כמו בשיר, כבר לא כל כך מתאים לילדים, לטעמי. יש לי הרושם שהמלבישה מתבלבלת ושוכחת שמדובר פה בסה?כ בילדים שרוצים לצפות ב?ארתור?. לפי האופן בו היא מלבישה את המנחות, ניכר שכנראה חשבה לתומה שהגיעה לתצוגת אופנה ולא לאולם מלא בילדי בית ספר יסודי שעוד לא הגיעו לגיל ההתבגרות.
אח?כ מתפלאים שזה נמצא שם, בכל מקום. האלימות, הנערים ששותים לשוכרה, המיניות המתפרצת. את הכל הם שואבים משם, המסכנים, על לא עוול בכפם. זאת לא חכמה להגיד בלי הרף שהדור הזה מקולקל. אנו צריכים לבדוק טוב-טוב את הגורמים לכך, ואולי להפנים שאנחנו האשמים.
כי אנחנו לא עושים מספיק בשביל להפסיק את הזוועה הזאת, אנחנו לא דואגים באמת שילדינו יקבלו את הערכים הטובים ביותר וישאבו מסרים חינוכיים מהטלוויזיה בפרט ומכל הסובב אותם בכלל. היום הרי אפשר להשפיע כל כך בקלות: בעזרת קבוצות בפייסבוק (ראו ערך החרמת הקוטג?), מכתבים לממונים על רשות השידור, או פשוט החרמת תוכניות מסויימות שלא לרוחנו.
אנחנו כנראה לא מספיק רוצים, כנראה לא מספיק אכפת לנו. כנראה אנחנו נכנעים לתכתיבי החברה או לעייפות שמכריעה אותנו בסוף יום עבודה וגורמת לנו ליפול שדודים על הספה ולצפות בכל הבא ליד, בלי לסנן, בלי להפריד בין רע לטוב. והכל מחלחל. נכנס לתת המודע עמוק עמוק ולא יוצא משם. גם אצלינו וגם אצל ילדינו המתוקים והתמימים לכאורה, שלמרות שנדמה לנו שזה עובר לידם, הם מושפעים מכך. ועוד איך.
כל מה שנשאר לנו הוא לרצות מספיק, להתנגד לפריצות הזאת שנכפית עלינו. השאר כבר יבוא לבד מיד אחר כך. את זה הוכחנו לעצמינו כבר אלפי פעמים.
____________________________________________________________________________
מתוך הבלוג של חן ורמוט מאתר הארגון "צו פיוס"
